Post #5924

אתמול, יחד עם רעייתי שרה, פגשנו את שורדי השואה שהדליקו את שש המשואות בטקס הממלכתי ביד ושם. שמענו מהם את סיפוריהם – סיפורי גבורה, תושייה וניצחון רוח האדם, שמהדהדים בלב האומה כולה. במפגש אמרתי להם: “הסיפורים האישיים שלכם הם גם הסיפור הקולקטיבי שלנו. בתוך האפלה הנוראה, הצלחתם לשמר את רסיסי החיים – ולהפוך אותם לכוח חיים עצום, שאִפשר לנו לבנות מחדש את הארץ ואת המדינה. לא היה עם שעבר שואה כזו – ולא היה עם שקם כך לתחייה.” היום אני פוגש את הדור שממשיך את דרככם – הנכדים והנינים. אני פוגש אותם בלחימה בעזה, בגבול הצפון, בגבורה ובעוצמה. הם אולי לא מכירים את כל שמות המקומות, אבל הם יודעים בדיוק על מה הם נלחמים – על עתיד העם היהודי, על קיומנו. אנחנו לא מחפשים שיאהבו אותנו – אנחנו דורשים שיכבדו אותנו. היסטוריון אחד אמר פעם שהיהודים הם “מאובן”. אתם, בשורש חייכם, הוכחתם לו אחרת – לא רק שלא נעלמנו, אלא חזרנו לחיים, חזרנו להילחם, חזרנו לנצח. רעייתי שרה, ששמעה את סיפוריהם, אמרה: “אין דבר מעורר השראה יותר מהתושייה והכוחות שמצאתם כילדים בשואה. זו גבורה שקטה, עוצמתית, שלא תסולא בפז.” עם זיכרון העבר – נמשיך לבנות עתיד בטוח. יהי זכר הנספים ברוך. יהי כבוד השורדים נצור לעד.