Post #1526

רפורמת החלב: מי באמת משלם את המחיר? בכל פעם שמדברים על רפורמה בחקלאות, הסיפור חוזר על עצמו: הלובי החקלאי מזהיר מקריסה, טוען שהבעיה בכלל לא אצלו, ומבטיח שייבוא לא יוריד מחירים לצרכן. עכשיו זה קורה במשק החלב. כשבודקים את העניין בלי סיסמאות אלא רק עובדות רואים כך: משק החלב בישראל הוא אחד השווקים המתוכננים והריכוזיים שיש: 🔹 המדינה קובעת כמה חלב ייוצר 🔹 מי יוכל לייצר 🔹 ובאיזה מחיר מינימום המחלבות חייבות לקנות אין תחרות, אין כניסה של שחקנים חדשים, וכמעט שאין ייבוא – בגלל מכסים חונקים. והתוצאה? מחירים גבוהים לצרכן, בלי קשר ישיר ליעילות הייצור. גם “מחיר המטרה”, שנשמע ניטרלי, בנוי כך שהוא מושפע חזק מרפתות קטנות ויקרות – שחלקן בכלל לא משתתפות בסקר העלויות. הרפורמה המוצעת לא “מחסלת את החקלאות”, אלא משנה את כללי המשחק: במקום מכסות סגורות – ליטרים מוגנים במחיר נמוך יותר, פתיחת השוק, ויצירת תמריץ לרפתות לא יעילות לפרוש בפיצוי. ובמקביל – אפשרות אמיתית לייבוא ולכניסת יצרנים חדשים. ומי שטוען שייבוא “לא מתגלגל לצרכן” – שיסתכל על שוק הדגים אחרי הסרת מכסים ב־2016 וב־2022, מחירי הדגים הקפואים ירדו ב־8.3%, בזמן ששאר מוצרי המזון זינקו ביותר מ־22%. השאלה כעת היא: האם המדינה מנהלת שוק סגור לטובת קבוצה מאורגנת, או פותחת אותו לתחרות כדי שמוצר בסיסי כמו חלב יימכר במחיר הוגן? הכדור במגרש של מקבלי ההחלטות. לטור של רן פיטוסי, כלכלן וחוקר רגולציה בפורום קהלת, במקור ראשון >> https://www.makorrishon.co.il/news/economy/article/242896