תוכן הפוסט
» דמיינו רופא שמטפל בחולה ללא מד לחץ דם, ללא מד חום וללא בדיקות. ברור לכל שכדי לאבחן בעיה ולטפל במחלה נדרשים נתונים. כך גם מערכת החינוך בישראל, שסובלת מתחלואים רבים אך מגששת באפלה, ללא כיוון, ללא נתונים מהימנים וללא תמונת מצב ברורה. שורש הפארסה הזו הוא העובדה שאין בישראל ישות סטטוטורית עצמאית שתפקידה למדוד באופן שיטתי ולהעריך את מצב תלמידי ישראל במקצועות השונים, ולספק להורים, למורים, למנהלים ולמשרד החינוך עצמו מידע מהימן ואובייקטיבי. עד היום לא חוקק חוק שמסדיר את מדיניות המדידה וההערכה, והתוצאה היא שמשרד החינוך מודד את עצמו. ביטול בחינות בתקופות חירום הוא איוולת מכמה סיבות: 1. דווקא בזמני משבר, כאשר המערכת אינה מתפקדת כסדרה, יש חשיבות עליונה לנטר את הפערים, כדי שניתן יהיה לבנות תכניות לצמצומם היכן שהם נדרשים ביותר. 2. למבחנים השוואתיים יש דווקא יכולת לייצר רציפות לימודית גם בזמנים מאתגרים, ולהגביר מוטיבציה בקרב תלמידים וצוותים חינוכיים. בכלל זה, ראוי לשקול גם מתן ציונים אישיים לתלמידים — דבר שאינו מתקיים כיום. 3. מצבי חירום הפכו לחלק מחיינו. עלינו לעשות כל שניתן כדי לקיים שגרה גם בתוכם, עם התאמות ופתרונות יצירתיים, אך תוך שמירה על רציפות מערכתית ככל האפשר. זהו נדבך חשוב בהתמודדות עם מצבי חירום עצמם.